איזה נחמדים הקנדים? מחייכים, נחמדים, אדיבים- הם כל כך נחמדים שאפילו הנשיא שלהם הוא גירסה מרכז של יאיר לפיד. גם הוא היה מתאגרף, ונשים מתעלפות לרגליו.

כוכב הרוק שמיצג אותם בהיכל התהילה של הרוק, כמה קילומטרים מה-Q, הוא בריאן אדאמס. מטליקה, רי צ'ארלס, רולינג סטון, ג'ימי הנדריקס, ובריאן פקינג אדאמס.

כשהייתי מתמחה צעיר, הצגתי את ארוסתי אפרת, בפני הבוס הקנדי שלי. דבר ראשון הוא אמר לה "סליחה". לא אמר איך קוראים לו, לא אמר נעים מאוד, הוא קודם התנצל על זה שהוא גורם לי לעבוד שעות ארוכות ואז היא לא רואה אותי מספיק.

אז מה אנחנו רוצים מהטורונטו ראפטורס? הם נחמדים בדיוק כמו המדינה שהם מייצגים, ובמיוחד במיוחד נחמדים לקליבלנד בפליאוף.

אבל הם מנסים. בחימום לחימום, היכן ששחקני קצה הספסל מתחממים, עולה הטריינר של טורונטו ומדבר אל השחקנים המתאמנים משל היה רג'י מילר בגרדן, או גרי פייטון בכל משחק נתון. כשהוא קופץ לחסום אותם- הוא נוהם. וכאשר הם מצליחים לקלוע הוא גוער בהם: "כל הכבוד, על זה אני מדבר".

בחוץ הקהל מתחמם בעצמו בהפנינג שיש לפני משחקי פליאוף עם עמדות כדורסל לילדים, במה עם להקה רועשת במיוחד, לוח עם הקדשות והרבה אוכל ושתיה.

בכניסה לאולם אני פוגש את פרנק, פנסיונר, שעובד כסדרן של המושבים התחתונים. אני שואל אותו איך הוא דואג שהאנשים שיושבים על המגרש לא יקפצו ויפריעו באמצע המשחק? הוא עונה פעמיים:

1. אנחנו מחזיקים אצבעות
2. מי שיושב במושבים הללו זה או כי הוא מכיר מישהו או שיש לו יותר מידי כסף- בכל מקרה אלה לא סוג האנשים שיעשו משהו טיפשי.

הוא שואל אותי אם יש אוהדי קליבלנד בישראל. אני עונה שבתקופת דויד, כל המדינה. אחרי שהוא פוטר, כמעט ולא נשאר אוהד אחד לרפואה, אבל שיש לי תחושה שלאט לאט יש יותר ויותר אוהדים. במיוחד נוכח הגדולה של המלך.

האירוע הביזרי של החימום

חימום לפני משחק הוא על אוטומט. כל שחקן עולה בתורו ועושה את הרוטינה שלו עם מינימום שינויים ממשחק למשחק. בגלל זה לראות את ולנצ'יונאס עומד וסביבו שלוש טרינרים, שנראים גמדים לידו, וכל הארבעה מתווכחים דקות ארוכות על איזה חימום לעשות לו, ואיך, היה מאוד חריג. מה הם שותים שם בקנדה? מייפל?

ביטחון עצמי

אם שאלתם את עצמכם איך נראה ביטחון עצמי? תמצאו את התשובה במסיבת העיתונאים של לו לפני המשחק. אחד מהעיתונאים מספר לו ש DJ נמצא במגרש. ולו מחייך ואומר שזה סימן טוב כי הוא היה חלק מקבוצת האליפות. ואני שואל את עצמי, מי זה לעזאזל DJ.

כבוד בין מדינות

האמריקאים הם עם פטריוטי על גבול הקנאי, שאוהב את ההמנון והדגל שלו. כאשר ההימנון הקנדי נוגן, כל המסכים באולם הציגו את הדגל הקנדי והאולם היה שקט. רק את האוהדים הקנדים אפשר היה לשמוע שרים. הגיעו לאולם לא מעט אוהדים קנדים, אחרי הכל אוהיו גובלת בקנדה, ואפשר לחצות את הגבול עם סירת פדלים. כאשר מגיע תור ההימנון האמריקאי, האוהדים המקומיים, מחזירים באותה המטבע ושרים גם הם את ההימנון שלהם בקול גדול.

רבע 1: ארה"ב מול קנדה

יש במשחק אוירת דרבי. הנציגות היפה של האוהדים הקנדים, עם דגלי קנדה מונפים בגאווה, מוציאים מהקהל המקומי את המיטב. משחק 3 בין בוסטון לפילי, הסתיים לא מכבר, והאוהדים יודעים שבגמר הם יפגשו את בוסטון החסרה. הם מריחים גמר NBA נוסף.

אבל הקהל הקנדי נותן פייט. חבל שהמנומסים על המגרש לא משתווים לקבל שלהם. קליבלנד פותחים עם המון אנרגיה ל 10-4. לקייסי יש המון תלונות לשופטים שעושים עד עכשיו עבודה טובה. למעשה כל הערב השופטים יחשבו שהם בקנדה, ולא יתנו שריקות למרות משחק אלים של הנחמדים. כל הערב לברון ולאב יחטפו, ללא תגובה.

ברבע הזה טורונטו נראים בהתקפה כמו קבוצה בלי רעיונות. הרבע מסתיים 24-19 ונופל לי האסימון שאיבקה, שהיה שחקן חמישיה מפחיד ב OKC הגדולה, הפך להיות שחקן ספסל בקבוצה מנומסת.

רבע 2: מה זה להיות וינר?

הנחמדים מנסים לשחק קשוח, באמת שהם מנסים לעשות את זה נכון. אבל הם דומים יותר לחנון של הכיתה שמנסה פתאום ללכת מכות, במקרה הטוב הוא נותן מכות חזק מידי, בלי רגש, ובמקרה הרע, הוא מתבכיין לשופט ומקבל סל ועבירה. נאיבים, כבר אמרנו?

עם זאת טורונטו מצליחים להשאר צמודים לקליבלנד. קליבלנד, שלא משחקים היום טוב בהתקפה, משחקים הגנה גדולה. אם הם ישחקו ככה בהגנה בגמר הליגה, אני לא בטוח שהם לא אלופים.

הקנדים הנחמדים עושים הנחות למקומיים. בדיוק אחרי שהם מצמצמים לנקודה, הם נותנים לקליבלנד לרוץ 11:0, כדי לרדת להפסקה ביתרון של 15+

רבע 3: לברון מבקש לרדת לספסל

לברון חוטף מכות כל הקריירה שלו, זה לא חדש. ברבע הזה, זה הופך להיות אלים במיוחד. התגובה של לברון מגיעה בכל החזיתות, במיוחד בהגנה, בסידור שלשות לחברים ובהגזמות. ראיתי את אינדיאנה לא מפחדת מלברון ומשחק קשוח מאוד, אבל מתוך שליטה עצמית. טורונטו בפניקה מוחלטת ופשוט נותנת מכות סתם.

4 דקות לסיום הרבע, 2 דקות לפני שהוא אמור לרדת לנוח, לברון מסמן ללו שנגמר לו האויר ויורד לספסל. קווין לאב חוזר למשך 4 הדקות הנותרות לימי מינסוטה. הוא חוסם, חוטף, נותן שלשה ומיד כמה נקודות בפוסט. ממש קבוצה של איש אחד.

זה נגמר ב +14 לקליבלנד, מצד שני טורונטו מנצחים את הרבע בנקודה

רבע 4: טורונטו, מעט מידי, מאוחר מידי

טורונטו קולעת 38 נקודות ברבע הזה. דרוזן, הכוכב של טורונטו, לא שיחק דקה ברבע הזה. מאוחר יותר, טיירון לו, יתן קרדיט לקייסי, שהוא ניסה המון דברים חדשים ברבע הזה וזה הצליח לו.

האלימות המוגזמת של הקנדים ממשיכה ברבע הזה ואני חושב על אפרת, אישתי, וזואי, הבת שלנו, שקנו כרטיס ויושבות ביציע מעלי. אני כבר לא בטוח שהמשחק הוא 'מתאים לכל המשפחה' כמו שאומרים באמריקאית.

לברון כמעט קופץ על לאורי, אחרי שהאחרון כמעט שובר לו את הכתף. השופטים שורקים עבירה ללברון. איבקה, נותן מכות ללאב מתחת לסל, השופטים שורקים לעבירה של לאב. המשחק מתחמם ואיתו הקהל.

8 שניות לסיום, או.ג'י אנונובי, הכה את לברון ולאב כל המשחק, קולע שלשה גדולה לקובע שיוויון. תנחשו מי קלע עם הבזאר וניצח את המשחק.

לסיכום, במשחק הזה הקנדים הראו המון קשיחות, המון לב והמון הקרבה. הם רצו לנצח את המשחק הזה יותר מקליבלנד. אבל עם 8 נקודות בלבד מדרוזן, אין להם מה למכור בפליאוף.

במסיבה העיתונאים לו דיבר על ההגנה הטובה שלהם, ועל זה שהם שיחקו רע מאוד ברבע האחרון. כשעיתונאי שאל האם הם ניצחו במזל, לו, לא אהב את השאלה ונתן תשובה ארוכה מאוד ובסופה לא.

קדיט לחלק מהתמונות מגיע לאפרת אישתי.

יונאס ולנצ'יונאס